אוקראינה האמינה בנאט״ו — ואז הגיעה המציאות
מלחמת רוסיה–אוקראינה לא פרצה במקרה. במשך שנים ניסו מדינות המערב לקרב את אוקראינה לברית נאט״ו. מנקודת מבטו של ולדימיר פוטין, זה היה קו אדום: ברית צבאית מערבית שמתקדמת עד גבולות רוסיה.
אבל הטעות הגדולה של אוקראינה הייתה אחרת.
היא האמינה שנאט״ו באמת תילחם עבורה.
ברגע האמת זה לא קרה. המערב סיפק נשק, כסף והצהרות תמיכה – אבל חיילים לא הגיעו. אוקראינה נותרה להילחם לבד.
והמציאות הזאת לא ייחודית רק לאוקראינה.
גם כאשר מדינות באזור אירופה מותקפות בירי טילים, התגובה של נאט״ו ואירופה כמעט ואינה קיימת. קפריסין וטורקיה חוו מתקפות טילים מצד איראן, אך הברית הצבאית הגדולה בעולם הסתפקה בשתיקה ובגינויים רפים.
הרבה מילים. מעט מאוד פעולה.
וזה הלקח הגדול של אוקראינה – ושל כל מדינה קטנה בעולם.
בריתות בינלאומיות יכולות לספק תמיכה, נשק ולחץ דיפלומטי. אבל הן לא מחליפות כוח צבאי עצמאי והרתעה לאומית.
בסופו של דבר, מדינות נלחמות קודם כל על האינטרסים שלהן.
אוקראינה האמינה שנאט״ו תגן עליה.
המציאות הוכיחה אחרת.
