ישיבת המזכירות אמש עסקה בשאלות שבהן התלבט הליכוד גם בעבר. אין חדש תחת השמש. שתי השאלות שעלו על סדר היום היו פתיחת השורות גם לחברים שערקו לקדימה, ושאלת השיריונים ברשימת הליכוד לכנסת הבאה. רוב החברים הביעו התנגדות לשיריונים. אני בקשתי להביע עמדה שונה במקצת, אבל ישראל כץ מפרש את עקרון חופש-הביטוי בצורה שונה מרובנו.
1.
גם אני מתנגד לשיריונים – שבאים על חשבון חברים ותיקים ומסורים בתנועה.
אבל אני לא מתנגד לשיריונים – אם זה לא על חשבון חברים שלנו.
אני אפילו תומך בשריונים – כאשר הם מוסיפים לנו מנדטים, ומעניקים הזדמנויות לעוד מושבים בכנסת עבור חברים ותיקים.
מי מאיתנו יסרב “לשלם” בשיריון 3-4 שחקני חיזוק, אם הם יביאו לנו עוד 10 מנדטים ויותר?…
אפילו גילה גמליאל שנשאה אמש נאום תוקפני נגד השיריון, היתה תומכת בו אם היתה חושבת ששיריונים יוכלו להגדיל את סיכוייה לחזור לכנסת. אם נתניהו יצליח להביא אלינו “מגנטים” של קולות, כמו בוגי יעלון (ולא כמו אסף חפץ) – אני לא אתנגד לשיריון שלהם. אני מקוה שלמהלך שכזה התכוון אמש נתניהו בדברי הסיכום שלו כאשר רמז “אנחנו רוצים להרחיב במינון ובשכל”.
2.
הדיון במזכירות אמש הזכיר לי את סבא שלי, עליו השלום. סבי ז”ל וחבריו ניסו לארגן מרד נגד מנחם בגין בגלל שהבטיח שיריון ברשימה לכנסת לאריק שרון. “הוא לא משלנו!” זעקו סבא שלי וחבריו. “הוא התחבר אל יוסי שריד השמאלני הקיצוני, אז מה יש לו לעשות בינינו. דרכו אינה דרכינו!…”
כיום, במבט לאחור, אפשר להבין ולהעריך שהשיריון הזה ואחרים היו חלק מהאסטרטגיה שהביאה לנו את השלטון במהפך 1977. בגין צדק יותר ממתנגדי השיריון. אבל זו כבר “חוכמה שלאחר מעשה”.
3.
פגישות שנקבעו לנתניהו אתמול בוטלו בגלל פגישה לא צפויה עם טוני בלייר. אינני יודע מה למד נתניהו מבלייר באותה פגישה, אבל אני רוצה לשתף את קוראי “ליכודניק” מה אני למדתי מטוני בלייר. זה קשור גם לדיון שנערך אמש במזכירות הליכוד.
מפלגת הלייבור הובסה בארבע מערכות בחירות בשני עשורים מ1978 עד 1997. ראשי הלייבור לא הבינו את הרמז של ציבור המצביעים, והמשיכו להנהיג את המפלגה לפי עקרונות סוציאליסטים שמאלניים מסורתיים. עד שהופיע טוני בלייר, ועשה רפורמות ימניות במפלגה. הוא משך את מפלגתו ימינה לכיוון המרכז, באמצעות שינויים בחוקה וגיוס כוכבים שהבטיח להם שיריון. ביניהם היה אפילו פדי אשדאון, שערק אחר כך והקים מפלגת מרכז עצמאית (כמו איציק מרדכי). ראשי כמה מהאיגודים המקצועיים שראו עצמם מועמדים לפרלמנט, חששו שהשיריונים יהיו על חשבונם, ותקפו את יו”ר המפלגה שלהם.
טוני בלייר השיב לתוקפיו בריאיון עיתונאי שכותרתו היתה “They date but they don’t marry” בתרגום חופשי: “לדייטים הם יוצאים – אבל לחופה לא נכנסים”. הכתבה הזו נלמדת עד היום בפקולטות לפוליטיקה באוניברסיטאות.
בלייר הסביר שציבור המצביעים הבריטי מתחלק לשלש קבוצות: הימין, השמאל, וביניהן המרכז. מצביעי הימין והשמאל נאמנים למפלגותיהם לאורך שנים. לעומתם, מצביעי המרכז מפלרטטים עם השמאל ועם הימין, ובכל מערכת בחירות נודדים בין שני המחנות. כמו רווקים מושבעים.
ראש השמאל מהלייבור וגם ראש הימין מהשמרנים לעולם לא יוכלו לכבוש את השלטון רק בעזרת קולות המחנה שלהם שכבר נמצאים בכיסם. ראש הממשלה הבא יהיה תמיד רק המנהיג הימני או השמאלי אשר יצליח לאסוף את מירב הקולות של מצביעי המרכז. לדבריו, שם נמצא הניצחון, ולא בגרעין האידיאולוגי השורשי של המפלגה.
טוני בלייר הבין מה שלא הבינו המנהיגים הקודמים של מפלגתו, והוא פעל בהתאם. הוא ניצח בבחירות לראשות הממשלה.
כמה סימלי שדוקא שלשום התקיימה פגישה של טוני בלייר עם בנימין נתניהו.
4.
מה היה אומר ז’בוטינסקי אילו גם הוא היה משתתף בישיבת המזכירות אמש (ואם ישראל כץ היה נותן לו את רשות הדיבור)? מה היה מצביע ז’בוטינסקי על “חוק נמרודי”?
בועידת הצה”ר באפריל 1932 הקריאו מכתב ששלח ז’בוטינסקי, ובו כתב:
“תנועתנו היא אילן כביר המוצץ את לשדיו מכל שכבות הקרקע הלאומי, העתיד לאסוף בצילו את כל החי בישראל. אילן כזה אי אפשר שלא יסתעף לענפים הפונים לכל צד. עלינו לשמור ולטפל בכל אחד מהענפים האלה!…”
מסקנה: לדעת ז’בוטינסקי אם רוצים שהמפלגה תהא גדולה ומשמעותית, יש לפתוח את השורות ולהתרחב גם באמצעות אנשים שאינם חושבים בדיוק כמונו, אלא פונים אף לכיוונים מנוגדים. ובלבד שיהיו יוצאים מאותו גזע שלנו.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
